סיכום כנס אשלים ה-7: מבט של אשת מקצוע מהשדה

     נאוה זוהר – סייקס, תכניות ליווי רוחני, ג'וינט ישראל אשלים

133971070-Child-careמייד בכניסה למבואה של הכנס, הורגשה אוירה חגיגית ונרגשת משהו. שני דברים הדהדו עם ההרגשה כי זהו יום שבתוך עמו הוא יושב – אישית ומקצועית: קודם כל, לצד הקפה לא היו עוגות שמרים אלא סנדוויצ'ים, ומקלות ירקות- כבר נחמד. שנית, תוך דקות ספורות ראיתי כמה וכמה נשים שאני מכירה מגלגולים קודמים של עבודה בתחומי הגיל הרך והוריהם, וראיתי סביבי אותה תופעה חוזרת על עצמה – אנשים ( בעיקר נשים!) ששמחות להתראות, מתחבקות, מסתכלות זו על זו בהיכרות מקצועית שיודעת מה שחשוב: הרבה נשים שעבדו בנושא תינוקות פעוטות והוריהם – כבר נפגשו בעבר בתחנות שונות בצמתים שונים בחייהן.

מתכנסים לאודיטוריום, האולם מתמלא מפה לפה ואנשים יושבים גם על המדרגות. נועה בן דוד, ראש היחידה לגיל הרך באשלים, מציגה את הנושא ואת הדוברים. כשהיא מדגישה כי אנו כאן לדבר גם על החסר שעדיין קיים בתחום הינקות, ואז מברכת גם בערבית, היא זוכה לתשואות מהקהל, ומחזקת את ההרגשה כי היום הזה מחובר מאד לשדה ואת התקווה שזה יהיה יום משמעותי אמיתי. מדברי המברכים אני קולטת: רפואה מונעת בטיפות חלב, קידום בריאות – סביבה בריאותית, הגיל הרך, שותפויות, החל מסוף ההיריון ולידה עד 3,חשיבות הרמה האוניברסאלית המניעתית ולא רק הטיפול, כדאיות כלכלית – דולר על כל 7 דולר- חיסכון!

בהרצאה הראשונה של ד"ר מיץ' בלייר, אנו שומעים על שירות אוניברסאלי ושירות ממוקד, על מחקר שמוכיח שצריך גם וגם – גם אוניברסאלי מניעתי מוקדם וגם טיפולי ממוקד!
בקהל נשמעת מעין נהמת שביעות רצון, המהדהדת בתוכי… אולי זה לא חידוש מסעיר או חידוש עצום – אבל יש סיפוק עמוק לראות – שחור על גבי לבן ולשמוע את מה שאנו יודעים נאמר בנימה סמכותית- במבטא של פרופסור אנגלי! מוכח! נכון! קיים! בקיצור – מבוסס ידע. עכשיו כבר אי אפשר יהיה להתווכח, ששירות אוניברסאלי לא נמצא במנדט למען תינוקות בסיכון, כי שמענו הוכחות מוצקות עד כמה זה משמעותי, לא רק לתינוק אלא אף לנער שהוא יהפוך להיות.

ההרצאה השנייה של גרג לנדסמן תופסת אותי במקום רגשי מוכר, כשהיא מתחילה מייד בהתייחסות לחוסר המוסריות של הפער הבלתי צודק של הסביבות השונות בהן גדלים תינוקות – עוני חסר תקווה שראה בילדותו בשמורות האינדיאניות, ומצבים כאלו הקיימים גם בערים הגדולות ובכל מקום. והלוא המון קורה בגילאי לידה עד 5 עוד לפני שנמצאים בגן ובבית הספר – יש בריאות, קהילה, חברה, ותאי המוח מתפתחים הכי הרבה באלף הימים הראשונים שלנו בחיים.

תחושת הפער הבלתי צודק מחזירה אלי חוויה מההכשרה המעשית כסטודנטית לעבודה סוציאלית, וכנראה הסיבה האמיתית לעבודתי רבת השנים עם הורים לגיל הרך: בהיותי אמא צעירה לתינוקי הראשון, באתי לביקור בית אצל אם שהייתה יותר צעירה ממני. הלב שלי כאב אז, כשראיתי את התינוק בן החודש שוכב בעגלה ושותה מבקבוק שמונח על שמיכתו, בעוד האמא מחזיקה על ברכיה את הילד בן השנה וחצי, בעלה הנרקומן שוכב על הספה מכוסה בשמיכה ואביה המבוגר מסתובב בבית עם נעלי בית קבועות. ההשוואה בין קשייה לשלי, ובין רמת התמיכה שהיא ואני מקבלות – השאירה אותי בתחושת מחויבות שלי ושלנו כחברה לתמיכה בהורים לגיל הרך באשר הם.

אם אלף הימים הראשונים של התינוק קריטיים – בואו ניתן אלפיים ימים של חסד, תמיכה וחיבוק להורים המנסים בכל כוחותיהם להיות ההורים שהם צריכים ורוצים להיות לילדיהם…
התינוק על התמונה במסך שלפנינו ממשיך לישון בנחת, בעוד אנחנו מדברים עליו ולטובתו. וכך צריך, נכון? לעשות הכל למענו כדי שיוכל לישון בשקט.

סיכום מכנס אשלים ה-7: מי מטפל בך?

early-education1  איתנה ברמן, סגנית מנהלת שירות לילד ונוער, משרד הרווחה ושירותים חברתיים

על ההתחלה של הפוסט, אני חייבת להודות בדבר אחד. האמת היא שהחלטתי להשתתף במושב הזה משום שבעיני, הוא מרכז בנקודה אחת את מרבית הנושאים והסוגיות החשובים ביותר כיום בתחום הגיל הרך במדינת ישראל. ממבט אישי ומקצועי כאחד, אני מאמינה כי מחובתנו לקדם את השיח המקצועי והבין תחומי בנושא ולגעת לליבן של הסוגיות הכלכליות והחברתיות המורכבות העומדות במרכזו.

כאן המקום לומר שהשירות לילד ונוער באגף לשירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה, פועל רבות בשנים האחרונות על מנת לחולל השפעה מהותית ומתמשכת בשדה זה – הן ברמת השיח והן ברמת החקיקה (הכוונה בעיקר לתקנון חוק הפעוטות בסיכון ולעבודה הענפה שמתבצעת בתחום בשיתוף הפעולה עם הייעוץ המשפטי ומשרד הכלכלה).

המושב, אשר התקיים כפאנל באולם המליאה של הכנס, הפגיש יחדיו הורים ואנשי מקצוע מרקעים ומרמות שונים ומגוונים. את הפאנל, הנחתה ד"ר נעמי מורנו, מנהלת האגף לגיל הרך בויצו העולמית והשתתפו בו:

  • ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר ופיתוח במוסד לביטוח לאומי
  • ג'מאל אלקרינאווי, עו"ס ויו"ר עמותת השחר החדש ברהט
  • ענת רוזיליו, ממובילי מחאת העגלות בתל אביב
  • דקלה כהן, יועצת חינוכית לגיל הרך בחברה החרדית ואם ל-9 ילדים
  • יגאל פינטו, אב לילד על ספקטרום האוטיזם ששולב במעון רגיל בשדרות, תושב קיבוץ מפלסים.

הדיון במושב סובב סביב מגמה חשובה אשר הולכת ומסתמנת לאחרונה ושמצביעה בבירור על כך שהורים רבים נמנעים מלהכניס את ילדיהם למסגרות/מעונות לגיל הרך. אחת הסיבות העיקריות למצב זה היא העלות הכספית הגבוהה אשר מונעת מחלק מההורים לשלב את ילדיהם במסגרות השונות. נוסף על כך, חלק מהדיון במושב עסק גם במחסור של שירותים ואנשי מקצוע בתחום הגיל הרך  בחברה הערבית. בהקשר הזה, עלה לדיון הפער בתחום המעונות במגזר הבדואי וכן הצורך לקיום מפגש עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים לקידום נושא זה.

לאור תמימות הדעים וההסכמה הרחבה שהתקיימו באולם, אני שואלת: כיצד אפשר למנף את השיח הבין מקצועי שהותנע במושב של הכנס ולנתב אותו לטובת העשייה הציבורית בכל הרמות. להרגשתי, לפחות, ישנה בשלות רבה לכך והיא נובעת ממודעות והסכמה על מורכבות הבעיה ועל הכרח בעשייה משותפת ובפיתוח פתרונות נקודתיים ומערכתיים בעת ובעונה אחת. הגיע הזמן לתרגם את כל האנרגיה החיובית הזו למען פיתוח ויישום של מענים ושירותים אשר יקדמו את הילדים, הוריהם ואת אנשי המקצוע העובדים עמם ויסייעו לחברה הישראלית להסתגל לאתגרי החינוך במאה ה-21.

סיכום מושב מכנס אשלים ה-7: מעבר להורות

מירב לוי, מנהלת הדרכה, ג'וינט התנדבות

IntelliQuote%20Life%20Insurance%20for%20New%20Parentsהמושב נוהל על על ידי דר' מירי קרן, מנהלת היחידה לגיל ינקות בבית החולים גהה ונשיאת האיגוד העולמי לבריאות הנפש של התינוק. השתתפו במושב גם פרופ' מרי רודולף, ראש החוג לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה בגליל (אונ' בר-אילן) ודר' קרלוס רוזנברג, רופא נשים מומחה, מיילד בכיר ומייסד מרכז "הרחם" לליווי משפחות בהריון ובלידה.

המעבר להורות, לרוב, כולל התמודדות של שלושה שחקנים: עובר שהופך לתינוק, ואמא ואבא – שהופכים להוריו. המושב התחיל בסרט קצר המתאר בזוג שזה עתה הפכו להיות הורים ותארו את החיים מסביב לתינוק – חיים שהסתכמו בהאכלה, החתלה, שינה, בכי ועיניים טרוטות. לדברי מנחת המושב והמשתתפים, הסרט היה עצוב. האומנם, הכניסה של תינוק למשפחה מסתכמת בעיניים טרוטות? כך או כך, המושב עסק בהתפתחות של העובר, בתהליך הסוציאליזציה (חיברות) אצל אמהות ובתפקיד רופא הילדים בהתפתחות בריאה של התינוק ובמניעת מצבים פתולוגיים.

בסוגיית המעבר להורות קיימת חשיבות רבה לדבר על העובר והתפתחותו. העובר מתפתח מיום ליום, שכן קיימים מחקרים רבים המעידים על התפתחות החושים והזיכרון בקצב מסחרר. מצד שני, ישנם מחקרים המעידים על התפתחות של אינטליגנציה ראשונית במסגרתה העובר יודע לזהות מה טוב ומה לא טוב למהות שלו. חוויות שהעובר חווה ברחם משפיעות על אישיותו ובריאותו לאחר הלידה שלו.

אחד המונחים המשמעותיים שעלו במהלך הדיון הינו fetal programming, המתייחס לכך שלעובר יש את היכולת להתאים את מערכת גופו לתנאים שמתהווים סביבו (כלומר, לעובר יש כמות עצומה של גנים ויאת היכולת להפעיל גנים מסוימים ול"סגור" אחרים בהתאם לתאנים הסביבתיים שלו). המשמעות המרכזית של המידע הזה הוא שאנחנו יכולים להשפיע על החוויות של העובר ברחם. אנחנו יכולים לנסות ולהתערב בשלב ההיריון ולעצב חוויות מיטיבות לנשים בהיריוןשבעבודה חינוכית וטיפולית .

דר' רוזנברג, מציג התפיסה של רופא מעורב, מודע לצרכים הפסיכולוגיים והמנטליים של הנשים בהיריון ומציף את החשיבות של אנשי המקצוע הפועלים לכיוון להיווצרות קשר רגוע ומיטיב בין האמא והעובר. למשוואה זו, הוא מצרף גם את הבן/בת זוג ומתאר תהליכי הכנה מוקדמים להורות שכוללים שיחות, דימיון מודרך, בירור הרגשות והמחשבות לגבי ההיריון ולגבי ההורות. הכנה זו לדבריו, יש בה כדי להעצים את תחושת הרווחה של ההורים לקראת הלידה הצפויה ובהתארגנות להורות.

פרופ' רודולף המשיכה את הדיון שעסק ברופא המשפחה כדמות משמעותית בחייו של הילד, והוסיפה כי על רופא לתמוך בהורים אך תפקידו אינו מסתיים שם. במקביל לכך, יש לא מעט מקום להעצמת דמויות שונות הסובבות את עולמו של התינוק-ילד כגון אחיות טיפת חלב, גננות, מטפלות וכו'… הדמויות האלה צריכות לעזור להורים לפתח את הכישורים הנדרשים להיות הורים טובים דיים.

במושב התקיימה תמימות דעים ביחס לחשיבות הדרכת ההורים כבר בשלבי ההיריון המוקדמים. בהקשר זה, דר' קרן הדגישה את החשיבות של המניעה באמצעות 'הכנה להורות' – ההכנה שמצמצמת ומפיגה מתחים אשר מתעוררים כאשר זוגות הופכים להורים הן בהיבט של ההורות מול התינוק והן מול המערכת הזוגית והמערכת המשפחתית הרחבה.

לבסוף, משתתפי המושב העלו את הצורך ההולך וגובר לקדם מעטפת תומכת סביב ההורים בכלל, ולחזק את השיח בין הגורמים המטפלים השונים, הפוגשים את ההורים הטריים בשלבים שונים בפרט.

ובנימה אישית, כמי שהפכה לאם בחודשים האחרונים, אני יכולה לומר שכן, הסרטון היה קצת עצוב…

אבל אין ספק שהשבועות הראשונים מתאפיינים בעיניים טרוטות. באושר גדול ובעייפות גדולה. ולהוסיף את ההיבט הקהילתי לתמונה – ישנו הצורך בקהילה תומכת, בדמויות שיכולות להושיט יד, לתת עצה וללמד בזמן אמת את אותם דברים שמקלים על ההתנהלות וההתארגנות ומאפשרים להתחבר אל חווית ההורות הטובה והמיטיבה.

סיכום מושב מכנס אשלים ה-7: מעבר להורות

נורית קרקש ינקלביץ', אמא של יהלי, עו"ס (MA), יועצת להורים לילדים בגיל הרך

lifeasanewparentלא יכולתי לדמיין לעצמי איך יראה הרגע בו נהפוך מזוג למשפחה. כאשת מקצוע בתחום הטיפול והחינוך, לא הצלחתי להבין את סדר הגודל של האירוע המכונן ועד כמה ישפיע על חיי כפרט ועל חיינו כזוג.

כיום, בשיח הציבורי, המעבר להורות מתפרש כהכנה ללידה ופחות כהכנה להורות. רבים משתתפים בקורסי הכנה ללידה, אך מה לגבי קורסי הכנה להורות, האם יש בהם צורך?

מושב בנושא המעבר להורות בכנס אשלים ה-7 לגיל הינקות, אפשר הצצה מיוחדת לעולמו של העובר במהלך ההריון ומפגש עם נקודת מבטם של ההורים ושל העובר טרום הלידה והתמקד בסוגי ההורות ובגורמי התמיכה בקהילה לאחר הלידה. בפאנל שהתקיים במסגרת המושב, הציגו ד"ר מירי קרן (מנהלת היחידה לגיל הינקות, בית החולים גהה ונשיאת האיגוד העולמי לבריאות הנפש של התינוק), פרופ' מרי רודלוף (ראש החוג לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה בגליל, אונ' בר-אילן), וד"ר קרלוס רוזנברג (רופא נשים מומחה, מיילד בכיר, מייסד מרכז 'הרחם' לליווי משפחות בהיריון ובלידה).

עובר ברחם אימו יכול לתקשר עם הסביבה בגיל 12 שבועות, כאשר גודלו 6 ס"מ בלבד. בשלב זה, כל האיברים קיימים אך לא כל המערכות בשלות. היכולת לחוש מגע, חוש השמיעה, חוש הטעם והריח, היכולת לזכור, כל אלה ואחרים מתפתחים ונבדקו במחקרים שונים כמאפשרים יצירת קשר בין העובר לסביבתו. היכולות של העובר מפותחות עד כדי כך שהן מאפשרות לו להתאים את מערכות גופו לסביבה ולהפעיל או לנטרל גנים, לפי קליטתו את הסביבה בה הוא מתפתח.

למה זה חשוב?

חוקרים מצאו כי יש קשר בין סטרס כרוני של האם במהלך ההריון לבין מצבו הבריאותי והנפשי של העובר בהמשך חייו הבוגרים. בין הגורמים הקשורים לסטרס כרוני של האם בהריון: הפלות, הפרעות קשב וריכוז, ציונים נמוכים, אוטיזם, סכיזופרניה, ועוד. אירועי סטרס הינם בלתי צפויים ומהווים חלק משגרת חיינו, והם עשויים להופיע, לצערנו, גם במהלך ההריון. יחד עם זאת, חברי הפאנל, אשר פוגשים בזוגות רבים בעיצומו של ההריון, הדגישו כי עצם ההריון בחברה הישראלית עשוי להיות גורם לסטרס\דחק כרוני. בין הסיבות לתחושת הדחק נמנים מעקב הריון על בסיס חודשי לפחות, החיים בחברה בה עוברי אורח (חלקם) מרגישים בנוח להעיר הערות על גודל הבטן ההריונית ואף לגעת בה ללא רשות. כמו כן, הנגישות למדיה ולערוצי תקשורת בכלל, ולאינטרנט בפרט, המאפשרת מתן ידע אך לצידו מעוררת גם בהלה מיותרת. במצבים מסוימים, נשים אף נמנעות מקשר רגשי עם העובר מכיוון שהן חרדות שיקרה לו משהו רע. לעומת זאת, בהריון המתרחש בשמחה וברוגע, מתפתח הלך מחשבה אימהי וקשר עם העובר. אלה, חיוניים לטיפול, להזנה ולדאגה לתינוק עם בואו לעולם.

לדבריו של ד"ר רוזנברג, "אם לחוויה של העובר ברחם יש יכולת להשפיע על האדם, אז לנו יש יכולת להשפיע על החוויה" לכן, עוד במהלך ההריון יש להעניק לזוג מרחב שיעודד את האנשת העובר, יאפשר התקשרות של שני ההורים אל העובר, נוכחות רגשית והתחלת הבניית התא המשפחתי.

הורים רבים מגיעים אל ההורות מבלי שדיברו ביניהם על עולם הערכים והתפיסות אותם כל אחד מהם מביא בנפרד אל ההורות: על השותפות ההורית וכיצד היא תיראה ועוד ועוד. זהו שיח שאילו היה מתקיים, היה מקל ולו במעט, על תהליך המעבר להורות המורכב דיו והמאפשר להורים להתכונן אל ההורות במהלך ההריון. כל אלה, כמובן, מבלי שדיברנו על הדילמות הטבעיות שמגיעות עם הולדת התינוק – האם להשכיב על הגב או על הבטן? האם לתת מוצץ? איזה? האם לעשות חיסונים? מה ירגיע את הבכי? ואיפה מוצאים את הוראות ההפעלה.

סיכום מושב מכנס אשלים ה-7: הרבה יותר מטלויזיה

  ענת פנסו, משנה למנכ"ל, ג'וינט ישראל אשלים

kids-children-watching-tvגם אני, כמו כולם, חוזרת לפעמים מהעבודה עם ראש מפוצץ וצורך עז בשקט. גם אני, כמו כולם, חייבת לסיים עוד שיחת עבודה חשובה אחת ודי. גם אני, כמו כולם, חייבת לישון ביום שבת בצהריים. גם אני, כמו כולם, מדליקה לילד טלוויזיה…

אני יודעת שזה לא מומלץ. אני יודעת שעדיף בלי. אבל….

המדיה – טלוויזיה, מחשב, סלולרי, אייפד – מהווה זירת חיברות חדשה עוצמתית ומשפיעה. בהבדל מזירות החיברות האחרות, זירת חיברות זו היא חד צדדית וחד כיוונית. הטלויזיה משדרת, אבל לכו תדעו איך ומה הילד קולט.

חברת "הופ", האחראית על מגוון ערוצי תוכן המיועדים לילדים צעירים, מכירים בחשיבותה של הטלויזיה בחיי המשפחה הישראלית ובונים במודע תכנים התומכים ומסייעים לגדילה ולהתפתחות תקינה של פעוטות. ההכרה של חברת "הופ" בחשיבותו של התיווך ההורי לצפיה של קטנטנים מובילה אותם ליצור תכנים המעודדים צפייה ופעילות משותפת. כך, מבקשים ב"הופ" ליצור טלויזיה שהיא יותר מבייביסיטר חד-צדדי אלא כלי נוסף באינטראקציה בין הורים לבין פעוטות.

סדרת המחקרים שהציג פרופ' כרם, ציירה תמונה מבהילה לגבי הקשר בין צפייה מרובה בטלויזיה (מעל שעתיים) לבין ירידה בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים. עוד נתון מטריד שהציג פרופ' כרם, עסק בקשר בין צפייה בתוכניות המציגות אלימות בילדות לבין התנהגות אלימה בבגרות. אם אתם, כמוני, חשבתם על אלימות במושגים של יריות ומלחמות, תחשבו שוב על "טום וג'רי". חוסר היכולת של ילדים צעירים להפריד בין דמיון ומציאות והעובדה שבסרטים המצויירים האלימות מתמשכת ללא השלכות, מובילה את הילדים לתפישה מוטעית של אלימות והשלכותיה.

סדרת מחקרים אחרת אשר הציגה את הקשר בין רמת השכלה של ההורים ומצבם הסוציו-אקונומי לבין צפייה מרובה של ילדים, הובילה אותי למחשבות הקשורות לעשייה שלנו עם משפחות וילדים במצבי סיכון. מדוע עד היום כמעט ולא עסקנו בסוגייה זו הרלוונטית כל-כך דוקא לאוכלוסיית היעד הזקוקה ביותר להסברה בנושא זה, האם לא הגיע הזמן שניקח גם את המדיה בחשבון? המושב היום שיכנע אותי שחייבים.

אז מה ניתן בכל זאת לעשות? אפשר כמובן להילחם ולהוציא את המדיה מהבית. אני בספק אם זה אפשרי. האמת, אני בספק אם זה באמת נחוץ. גם פרופ' כרם הסכים שהכל שאלה של מידתיות. הוא הציע כמה כללים פשוטים שכולנו יכולים:

• לא לחשוף לטלויזיה לפני גיל שנתיים
• לבחור את התכניות, לבחור את התכנים. כן תכניות מותאמות (כמו אלו של "הופ") לא לתכניות אלימות.
• לא לאפשר צפייה רציפה של יותר משעתיים
• לא לאפשר מכשירים בחדר הילדים.
• לצפות ביחד עם הילדים ולתווך עבורם את התכנים.

ואולי הכי חשוב לזכור, אנחנו ההורים. זה תמיד התפקיד שלנו לבחור בשבילם נכון.
בסיום המושב זרקה מנכ"לית "הופ" כפפה לאויר וקראה להקים שולחן משותף לאנשי מדיה, לחוקרים ולאנשי מקצוע ע"מ ללמוד ביחד על ההשפעות של המדיה, לבנות מדיניות והסברה ולתמוך בהפיכת

לצאת מהקווים 5: ממדידה נפרדת למדידה משותפת

  יונתן אלמוג, מנהל היחידה לתכנון מבוסס תוצאות ומדידה משותפת, מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל

sharedmeasurementהאם הארגון שלך מודד את התוצאות של הפעילות שהוא מבצע? האם הוא עושה זאת לבד או במאמץ משותף עם ארגונים אחרים?

בעוד שיותר ויותר ארגונים עונים "כן" לשאלה הראשונה, רק מעטים יכולים להנהן בחיוב ביחס לשאלה השנייה.

כלומר, תהליכים של מדידת תוצאות מתבצעים כיום בדרך כלל בכל ארגון במנותק מארגונים אחרים – כל ארגון מגדיר לעצמו את מטרותיו ומודד את המידה שבה הן הושגו. אך אנו מזהים התפתחות חשובה בתחום החברתי­­: ניסיונות גוברים של קבוצות של ארגונים לעסוק במדידה משותפת ולפתח מדדים משותפים.

למעשה, אחד מחמשת עמודי התווך ליוזמות להשפעה קולקטיבית, על-פי ארגון FSG אשר פיתח את המושג, הוא יישום תהליך של מדידה משותפת. שכן שיתוף פעולה בנושאי מדידה כרוך ומתעצם על רקע הניסיונות הגוברים לקידום שיתופי פעולה בין-מגזריים בתחום החברתי.

מהי מדידה משותפת? ומהם מדדים משותפים?

מדידה משותפת (Shared measurement) היא מדידה הנערכת בשיתוף פעולה בין מספר ארגונים העוסקים בתחום חברתי מוגדר ופועלים להשגת מטרות דומות או משותפות. מדידה משותפת מאפשרת לארגונים אלה להסתכל יחדיו על התמונה הגדולה יותר, שמעבר לעשייה ולהשפעה המבודדת ולחזק היבטים של למידה הדדית.

כאשר מדידה משותפת מבוצעת על-ידי ארגונים המשתפים פעולה בהיבטים נוספים שמעבר לתחום המדידה, היא יכולה להוות אמצעי מרכזי ליצירת שפה משותפת, לחיזוק ולשימור שיתוף פעולה ולהכוונה אפקטיבית של הפעולה המתואמת.

מדדים משותפים (Common measures) הם תשתית תומכת מדידה הכוללת תפריט של הגדרות לתוצאות, מדדי תוצאה וכלי מדידה בתחום חברתי מוגדר. תפריט זה יכול להיות מונגש למשתמשים באמצעות דוח, תוכנת מחשב או כממשק במרשתת.

ההחלטה של ארגונים שונים אשר פועלים למען מטרות דומות לאמץ מדדים משותפים, מאפשרת להם להגדיר את תוצאותיהם באופן דומה ולמדוד את המידה שבה הן הושגו תוך שימוש בהגדרות ובכלי מדידה באופן עקבי.

בעוד שארגונים שונים יכולים להשתמש במדדים משותפים גם כאשר אין ביניהם שיתוף פעולה או קשר ישיר, מדידה משותפת מחייבת שיתוף פעולה בדרגה כלשהי בין ארגונים בתחום המדידה. שיתוף הפעולה מחייב נכונות ויכולות מעבר לאלה הנדרשות בעת השימוש במדדים משותפים בקרב כל ארגון בנפרד, וזאת לשם יצירת הזדמנות לתהליך משמעותי של למידה משותפת והדדית. לפיכך, בעוד שכל תהליך של מדידה משותפת כולל הגדרה של מדדים משותפים, לא כל תהליך של הגדרת מדדים משותפים כולל מדידה משותפת.

בישראל ובעולם קיים עניין הולך וגדל במדדים משותפים ובמדידה משותפת. למרות זאת, עד כה יש בישראל ניסיון מועט בלבד בפיתוח וביישום של פרקטיקות אלו.

סקירה חדשה של מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, שהוכנה בתמיכת קרן רוטשילד קיסריה, עוסקת בפיתוח ההבנה והידע בנושא וניתן למצוא בה גם דוגמאות קונקרטיות מהעולם. בנוסף, בתקופה הקרובה תושלם במכון ברוקדייל כתיבה של מדריך יישומי למדידה משותפת אשר יהווה כלי משלים לסקירה זו. התקווה היא כי שני הדוחות יאפשרו לקדם מאמצים לפיתוח מדדים משותפים ומדידה משותפת במגזר החברתי בישראל.

לפוסט בשפה האנגלית, לחצו כאן.

הפוסט מבוסס על:

אלמוג, י.; חביב, ג. 2013. מדידה משותפת של תוצאות בתחום החברתי: סקירת הספרות, המשגה ופיתוח קונספטואלי. דמ-13-646, מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, ירושלים.

לקריאה נוספת:

Almog, Y.; Habib, J. 2013."The Role of Shared Measurement in Collaborations and its Effective Implementation – what have we Learned thus Far?" Lecture presented at the conference Collaboration among Government, Market, and Society: Forging Partnerships and Encouraging Competition, Shanghai, China.

Almog, Y.; Rosen, B.; Habib, J. 2014."Accountability and Shared Measurement in Health Care: Examples from Israel". Lecture presented at the conference Public Accountability under Market Pressures: Reshaping its Forms and Values, Oxford Institute of Social Policy in association with the European Studies Centre, St. Antony’s College.

פורסם באשלים. 1 Comment »

הכשרה, הדרכה ומה שביניהן…

איציק זהבי, מ"מ מנכ"ל ג'וינט ישראל – אשלים

tariningכארגון לומד וגוף פיתוח בעולם החברתי הישראלי, אשלים משקיעה משאבים משמעותיים בארגון ובהובלת תהליכי למידה בכל הרמות.

באחד מימי צוות האחרונים, הציגה מנהלת הדרכה באשלים, שלומית פסח-גלבוע, את תפיסת ההכשרות באשלים. מאז הרצאתה, ובהמשך לדיון פורה ולשאלות הרבות שהועלו במליאה, מעסיקה אותי שאלת השוני בין הכשרה להדרכה.

על מנת לענות לשאלה זו, הלכתי לגרסה המקוונת של המילון אבן שושן וחיפשתי שם את שני הערכים. וזה מה שמצאתי:

הכשרה – אימון, התמחות, הכנה לתפקיד;

הדרכה – הנחיה, הכוונה, הובלה, הוראת דרך;

התשובה שקיבלתי מהמילון איששה את ההשערה שלי. לתפיסתי, ההבדל העיקרי בין שני מושגי היסוד הללו, נעוץ במיקוד ובלמידה בשתי רמות שונות. בעוד שהלמידה במסגרת 'הכשרה' מדגישה את ההיבט ה'תפקידי' בו רוב הידע קיים, ההדרכה מתמקדת גם בהיבטים ה'תהליכיים' של הלמידה, ומביאה איתה המון ידע סמוי, שמתפתח ומשתכלל באמצעות דיון בקבוצה.

בצורה מטאפורית יותר, אם אתגר הלמידה והפיתוח באשלים הוא מסע רגלי קשה וארוך, אז הכשרה יכולה לפתח כושר גופני שיסייע לנו לנוע קדימה ולא לעצור. הדרכה, לעומתה, תראה לנו את הדרך בה אנו צועדים ותסייע לנו לסמן את מסלול ההצלחות שעוד לפנינו.

ומה אתם חושבים, מה האיזון הנכון בין הדרכה והכשרה בארגון שלנו?

פורסם באשלים. 2 Comments »