לצאת מהקווים 3: חמשת התנאים להשפעה קולקטיבית

 ענת פסטה-שוברט, מנהלת מרכז ידע ולמידה אשלים

five conditionsהשפעה קולקטיבית מוגדרת כמחויבות של קבוצת שחקנים מרכזיים ממגזרים שונים לסדר יום משותף לצורך התמודדות עם בעיה מורכבת. בהשוואה למודלים אחרים של שיתופי פעולה, הרי שהשפעה קולקטיבית הינו מודל עבודה מוקפד ומובנה. השפעה קולקטיבית, כפי שנוסחה על ידי קניה וקרמר (2011) מושתתת על חמישה תנאים מרכזיים שאת יישומם אנו מציעים לכל אחד לבחון:

גיבוש סדר יום משותף – המבוסס על הסכמה לגבי מהות הבעיה החברתית. בהשפעה קולקטיבית כל בעלי העניין חולקים חזון חברתי משותף השואף לשנות את תמונת המצב הקיימת. בבסיסו של חזון זה מונחת הסכמה על הבעיה המרכזית איתה מתמודדים, כמו גם גישה מוסכמת למציאת פתרון באמצעות למידה ועשייה משותפת.

בהקשרים של עבודה בשדה החברתי, מעלה סוגיה זו שאלות של רתימת כלל השותפים מהמגזרים השונים תוך יצירת מערכת הסכמות; שאלות בנוגע להגדרות התפקידים בתהליך השותפות ברמות השונות, בתחומי האחריות ובהובלה ומנהיגות למען מטרה משותפת.

מערך מדידה משותף ואחיד – בניית סדר יום משותף והגדרה משותפת של הבעיה החברתית חייבים להשען על הסכמה של כל בעלי העניין לגבי האופן בו תימדד ההצלחה, דרכי המדידה והדווח. מרכיב זה של השפעה קולקטיבית מאפשר לכל בעלי העניין ללמוד יחד את ההתקדמות הכוללת לזהות את הנקודות הדורשות תשומת לב ולגבש תחושת אחריות הדדית.

בהקשרים של בניית מענים בשדה החברתי, מערך זה מעלה סוגיות המתייחסות למינוף הנתונים הקיימים במקומות שונים ושימוש מושכל ונכון בהם; ממיומנות ותהליכי הלמידה והעבודה  הנדרשים להבנת התמונה המשתקפת מהם, דרך הפעולות הנדרשות ועד מתן מענים מתאימים.

תקשורת פתוחה ורציפה בין השותפים – תהליכי למידה משותפים כרוכים בתקשורת פתוחה ומתמשכת בין כל בעלי העניין הנחוצה לשם בניית אמון הדדי, ליבון יעדים משותפים, הגדרת מדדי הצלחה ויצירת תחושת דחיפות והנעה לפעולה.

אתגר זה ניצב בפני כל השותפים. כל שותף נדרש לפתח ולתחזק מנגנוני תקשורת פורמליים וא-פורמליים עם מכלול השותפים, ולבנות מערכות יחסים מבוססות אמון ושותפות במשימה. נדרש לתת את הדעת על המיומנויות שיש לפתח בקרב בעלי התפקידים השונים, כמו גם על הכלים והמנגנונים הארגוניים והעבודה הא-פורמלית הנדרשים לשם כך.

פעולות ארגונים עצמאיות המחזקות זו את זו – בתהליך מורכב כגון זה, חשוב שכל ארגון שותף ימשיך לפעול עצמאית, בהתאם לערך המוסף היחסי שלו לשותפות, ובהתאם ליכולות והחוזקות הייחודיות שלו. יחד עם זאת, כל הפעולות העצמאיות הללו חייבות להיות מסונכרנות היטב מראש, ומנוהלות מתוך ראייה כוללת ובהתאם לתכנית עבודה משותפת.

השתייכות בעלי התפקידים לארגונים השונים  מצריכה מחד, איתור והבנת הערך המוסף הייחודי של כל אחד מהשותפים למהלך, ומאידך, בניית תכנית פעולה המביאה לידי ביטוי ערכים מוספים  ייחודים, תוך סנכרון והשלמה זהו אתגר מורכב המצריך הובלה ומנהיגות גמישה, אך חזקה המאפשרת ביטוי לנבדלות ולשיתוף בין בעלי התפקידים השונים.

ארגון שידרה המאפשר ניהול התהליך והובלתו – תכנון, יצירה והתנעה של השפעה קולקטיבית רבת משתתפים מחייבת קיומו של ארגון נפרד, בעל ידע ויכולות מתאימות, המשמש כעמוד שידרה למהלך המשותף כולו. ארגון השידרה מהווה גורם המוביל את היוזמה והוא אחראי לתכלול סך הפעולות של בעלי העניין במסגרת השותפות.

תפקידיו של ארגון השידרה מכוונים ליצירת פעולה מתואמת ומסונכרנת של כל הגופים על ידי גיבוש חזון וסדר יום משותף, תמיכה בפעולות מתואמות, הקצאת משאבים, ביסוס מערכת מדידה משותפת, קידום מדיניות ובניית מעורבות ציבורית.

למידע נוסף על השפעה קולקטיבית, על מוכנות וקידום השפעה חברתית על פי מודל ההשפעה קולקטיבית ועוד, ראו את הלינקים המצורפים:

Channeling Change: Making Collective Impact Work

Collective Impact

ועד הפעם הבאה, נשמח שתשתפו ותגיבו.

ענת.

Click here for the English Version of the blog

משפחה מושלגת

 מיכל גולן, מיכל כהן-הטב, יפעת קליין וחוה יואל, תחום ילדים ובני נוער עם מוגבלויות, ג'וינט ישראל – אשלים

snowmen 1aעידו נולד לפני שבע שנים, אח קטן לנגה, ומאוחר יותר אח גדול לשיר. כשכל הילדים התחילו ללכת סביבו בגן השעשועים, עידו אפילו לא זחל. לא נלאה אתכם בכל הטיפולים, הריצות והאבחונים, אבל בגיל שנתיים התברר שהוא לא יקום מהעגלה (שהפכה מאוחר יותר גם לכסא גלגלים) ואף לא ייגמל לעולם מהחיתולים.

השילוב של עידו במסגרות חינוכיות לא היה פשוט וחייב היערכות מיוחדת שהייתה כרוכה במאבקים רבים כדי ליצור את התנאים המתאימים לכך. אבל כל הריצות השתלמו ועידו נכנס לביה"ס כמעט כמו כל הילדים. מצאנו סייעת נפלאה שצמודה אליו בשיעורים ובהפסקות וגיבשנו לנו שיגרה חדשה – מצאנו דירה נגישה ומותאמת (שיכולנו להתחייב למשכנתא שלה אך בקושי). כשהלכנו לישון והטענו את הטלפונים הניידים – גם כסא הגלגלים נצמד לשקע וינק את החשמל שהוא זקוק לו ליום עבודה שגרתי בבית הספר. שיגרה זו הייתה מורכבת מ חונכים, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול רגשי, ריפוי בדיבור, אינסוף תיאומים עם מסיעים.

יש כל כך הרבה זכויות שצריך לדעת עליהן: כמה טיפולים מממנת קופת חולים, כמה שעות משלם משרד החינוך לסייעת ועוד. אנו שומעים מהורים אחרים שהם מממנים באופן פרטי את הטיפולים ומוסיפים שעות לסייעת, אבל לנו אין את האפשרות הזו. אבא של עידו, שעובד כחשמלאי עצמאי, הוסיף שעות עבודה רבות כדי שנוכל לממן את ההוצאות הכבדות, קצבת ילד נכה וקצבת ניידות מכסות חלק קטן בלבד מכל אלה.

אחרי שנים של מאבקים וחוסר ודאות אנו יכולים להגיד לראשונה שאנו מצליחים להרים את הראש, שיש לנו שיגרה, כי כל עוד לעידו יש שיגרה ברורה – הוא רגוע, וגם אנחנו. פעם ניסינו לנסוע לצפון לטיול משפחתי, אבל היציאה מהשיגרה עוררה אצל עידו התנהגויות כאלה, שמיד חזרנו איתו הביתה (אבא של עידו נשאר בצפון עם שאר הילדים). מאז, אנחנו לא נוסעים למשפחה או לנופש, רק שומרים על השיגרה המבורכת. אנחנו מנסים לפעמים לצאת לסרט, הצגה, סתם קפה או מפגש עם מעט החברים שעוד יש לנו (והם באמת מעטים. שני זוגות בלבד שרדו את ההסתגרות שלנו, את תקופות הבכי והמתח). כל זה כדי שהשיגרה לא תשחק אותנו, מזל שהצלחנו למצוא בייביסיטר שיודעת להסתדר עם עידו, שזה לגמרי לא ברור מאליו…

הנוסחה ברורה – כשיש שיגרה יש שקט.יש פחות תלות ואנחנו מרגישים שהתגברנו על המשבר והחיים נכנסים למסלולם.

ואז הגיעה הסערה: שלושה ימים בלי חשמל ובלי מים. בלי מקלחת ובלי יכולת אפילו לשטוף ידיים, אחרי החלפת חיתול לילד בן 8.

בלי חשמל! המשמעות היא שלא הייתה לנו האפשרות לטעון את כסא הגלגלים והצטרכנו להפעיל כוח רב כדי להוביל את עידו. היה קשה להעסיקו בלי משחקי המחשב המיוחדים שרכשנו עבורו, ואפילו סתם כך לקחת פסק זמן ולראות יחד עם הילדים טלוויזיה.

ומה עם שתי הבנות היקרות שלנו, שגם עבורן היה צריך להפעיל הרבה יצירתיות כדי למצוא פעילויות אחרות מהרגיל? אם נאמר את האמת, אחרי יום אחד שכזה החלה סבלנותנו לפקוע …. דווקא ברגעים אלה היינו כל כך זקוקים לחונכים, למטפלים או לסייעת המקסימה, שגם הם, כמונו, לא יכלו לצאת מפתח הבית בגלל הסערה.

סבתא של עידו, המתגוררת לא רחוק מאיתנו, הציעה שנעבור אליה. אבל אז נזכרנו בדיוק בחוויות היציאה האחרונה שלנו עם עידו שהפכה מבילוי לטרחה ולעונש. אנו יודעים שאנחו לא היחידים שמתמודדים עם חוויות כאלה. אנו קוראים בעיתונים ובאינטרנט על אלפי ילדים בגיל של עידו, להם מגבלה פיזית או אחרת. איך הם מסתדרים? איפה הם מוצאים את כל הטפסים שצריך למלא בשביל לקבל עזרה? ואולי, יש בכלל דברים שאנו זכאים להם ולא יודעים עליהם?

 המונולוג שקראנו עד כה הוא בדוי אבל התוודענו לרבים כמותו בימי הסערה. אז מה זה אומר לנו אנשי המקצוע? בכל שירות שמתפתח, אנו חושבים על ההערכות בעת חירום. האם גם זהו סוג של חירום שיש לתת עליו את הדעת?

 מה תפקידנו במצבים כאלה? איך אנחנו מספקים להורים תמיכה, הכוונה, גיבוי ועונים על הצרכים הגשמיים והרגשיים שלהם? ואולי, אנחנו לא תמיד הכתובת? אולי העזרה האמתית מגיעה מקבוצת השווים?

 מכאן, אנו רואות בשיגרה את הערך העצום של סיוע בין הורה להורה. את ההבנה האמתית, הידע הרב שמצטבר אצל הורים בעלי ותק וניסיון, העזרה ההדדית, תחושת הקבלה המלאה. מה אתם חושבים, איך נוכל לעודד הקמה  של מעגלי תמיכה כאלה ולהבטיח את קיומם גם במצבים של משבר וחירום?

 אין ספק שגם אנו, כמו אמא של עידו, שמחים לשוב לשגרה על אף שהיא לעיתים כה זמנית ושברירית ובעיקר- מעוררת מחשבה לפעילות עתידית.

פורסם באשלים. 2 Comments »

נסיעה לימודית לתוכנית הנרי באנגליה – 13.10-1.11.2013

 דינה ליפסקי, מנהלת תכניות, היחידה לגיל הרך, ג'וינט ישראל – אשלים ורוני חסון, מנהלת הדרכה וידע, תכניות לקידום בריאות, ג'וינט ישראל – אשלים

 HENRY-e-learning-course-tackles-childhood-obesityבסוף שנת 2012 הוחלט בועדה מקצועית של הגיל הרך בג'וינט ישראל – אשלים לפתח יחד עם משרד הבריאות, 3600 – התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון ו'התחלה טובה', תכנית בדגש על פיתוח הורות מיטבית, תזונה והזנת ילדים בגיל הרך. הדרישה לתכנית כזו עלתה על רקע צרכים שזוהו ובעקבות זאת בדק צוות מקצועי מודלים רלוונטיים וחדשניים שונים בארץ ובעולם שיכולים לתת מענה הולם. מתוך החיפוש, נמצאה התכנית המתאימה ביותר לצרכים בשטח. תכנית אנגלית בשם הנרי.

HENRY – Health Exercise and Nutrition for the Really Young

כדי לקדם את פיתוח התכנית ולהתאים אותה לישראל, הוחלט לרכוש זכיון לתכנית הנרי. במסגרת ההסכם עם האגלים, יצאה באוקטובר 2013 משלחת משותפת של 4 אנשי מקצוע ממשרד הבריאות ואשלים לתהליך למידה והכשרה בן שלושה שבועות באנגליה. הצוות כלל אחות בריאות הציבור (פרחיה בינימין) ומקדמת בריאות (יונינה פליישמן) ממשרד הבריאות, ומאשלים הצטרפו למסע תזונאית ומנהלת הדרכה וידע (רוני חסון) ומנהלת תכניות ביחידה לגיל הרך (דינה ליפסקי).

מטרת הנסיעה הייתה ללמוד את הגישה המקצועית מאחורי התכנית הנרי ולקבל הסמכה כמנחי קבוצות – הן לתוכנית הליבה של הנרי (CT-CORE TRAINING) והן לקבוצות ההורים (GFT-GROUP FACILITATION TRAINING). במשך שלושה שבועות, כל אחת מצוות הפיתוח השתתפה בשלושה קורסי הכשרה שונים של הנרי באוקספורד, בויילס, בסורי ובמנצ'סטר. בנוסף, עבד הצוות הישראלי בצמוד עם צוות ההכשרה המקצועית של הנרי לחיזוק מיומנויות ההנחייה וההדרכה בגישה של התכנית.  במקביל, עבדנו על סוגיות רלוונטיות להתאמה וניהול של התוכנית בישראל.

יעדי הנרי מתמקדים בחמישה תחומים:

  • הורות – הורות סמכותית וקשובה (AUTHORITATIVE), מיטבית המאפשרת ביטחון לשנות הרגלים
  • דפוסי אכילה – ארוחות משפחתיות ומסודרות
  • אכילה בריאה – עידוד אכילת ירקות ופירות, הפחתה בצריכת ממתקים, חטיפים ושתיה ממותקת, ואכילת מנות התואמות לגיל הילד
  • פעילות גופנית – הגברת פעילות אקטיבית משפחתית והפחתת פעילות יושבנית וזמן מסך
  • בריאות רגשית/נפשית – שיפור הרווחה הרגשית של המשפחה

למידה הייתה משמעותית ביותר, שכן עלינו להתמקצע הן בתכנים והן בהנחיה ב"קו", ובגישה של הנרי (גישה ממוקדת פתרון, הדגשת חוזקות, אמפתיה, שיקופים, היכרות עם ערוצי למידה ייחודים של כל אדם ועוד).

השהייה ביחד (כמעט 24 שעות ביממה!!!) והן תהליך הלמידה של הנרי היו מאתגרים מאוד והיווה עבורנו תענוג גדול. החוויה אפשרה לנו לגדול לא רק כיחידים אלא גם כצוות – "צוות לעניין"!